תמיד אהבתי
לשחק עם בצק.

ארז · האופה מאחורי לחם פרא

תמיד אהבתי לשחק עם בצק. עבדתי שנים בפיצרייה, ובדרך ניסיתי להגיע לבצק המושלם לפיצה, למאפים ולכל דבר טעים שפגשתי.

ואז הגיעה המחמצת

כשהקורונה השאירה אותי בבית, החלטתי לנסות משהו חדש: מחמצת. זה לא הצליח מיד. היו ניסיונות, היו כישלונות, והייתה גם תמיכה טלפונית ממאיר, הקונדיטור המופלא.

ואז, אחרי כל הניסיונות, המחמצת הפתיעה במלוא הדרה. מאז היא רק משתבחת עם הזמן.

הרבה קמח. לא מעט נפילות.

בשנה וחצי האחרונות ניסיתי לא מעט סוגי קמחים ותערובות, לחמים ועיצובים. היו גם המון נפילות של בצק ולחם באפייה. מכל ניסיון למדתי עוד קצת, ובהדרגה דייקתי את המתכונים ואת התהליכים.

המשפחה והחברים היו חלק מהדרך

הבנות רוצות לחם לבן, פשוט וטעים. בת הזוג מעדיפה לחמי דגנים. יש חברים שאוהבים לחמים מתוקים, ויש כאלה שמבקשים כוסמין מלא.

כולם טעמו, עזרו וכיוונו — בטעמים ובמרקמים. בעזרתם, הניסיונות הפכו למתכונים שאני שמח לשתף.

דייקתי בעזרתם את המתכונים
ואת התהליכים. וזה מה שיצא.

ותודה גדולה לשתי המבקרות הלא מתפשרות שלי, שמרית וטלי, שלא עשו לי הנחות. בזכות הביקורת הקשוחה שלהן דייקתי את התהליך אינספור פעמים, עד ללחם המושלם.

מהמטבח שלי לשולחן שלכם

זה הסיפור שמאחורי לחם פרא: אהבה לבצק, סקרנות, הרבה ניסיונות ואנשים קרובים שעזרו לי למצוא את הדרך. הלחמים שאתם רואים כאן הם התוצאה.

ואם תשאלו אותי מאיזה לחם להתחיל — זיתי הקלמטה הוא המומלץ שלי.

לאלו שמעריכים קראסט קשוח
ורכות מלטפת מבפנים — אני מבטיח שהלחם הזה יפתיע אתכם.